ד' סבלה מצליאק, רגישות לגלוטן, ברמה כזו, שגם אם היו שאריות קטנות ביותר של גלוטן, היא הייתה סובלת מכאבי בטן קשים, בעיות עיכול ונפיחות של הקיבה (8 ס"מ ).
היא הגיעה אלי לטיפול. לצליאק יש מספר קונפליקטים רלוונטיים, אחד מהם הוא טראומות שקשורות ללחם. ברפואה המערבית אין טיפול לצליאק מלבד הימנעות מגלוטן דבר שמכביד מאוד על חיי האדם. מתברר שד' קרויה על שם סבתא שהייתה בשואה ושהיו לה הרבה קונפליקטים מול לחם.. סבתא שלה קיבלה קיצבת לחם והייתה אחראית על חלוקת לחם לילדיה ולכלל המשפחה.
בגלל שבעלה ברח מהנאצים הוא הסתתר בעליית הגג ולכן הייתה צריכה להפריש לו לחם מהקצבה, ובעצם למנוע אותו מילדיה, מאימה ומעצמה. בנוסף היא נאלצה לקיים יחסי מין עם הנאצים תמורת מנה נוספת של לחם. קונפליקט נוסף הוא שאימה נפטרה מחוסר תזונה ("הרגתי את אמא שלי" ) ברור שבגנים של ד' ושל המשפחה יש קונפליקטים רבים וטראומות הקשורות ללחם, ולכן גופה דוחה את הגלוטן, כי הוא מסוכן לה. כאשר ד' נקראה על שמה של סבתא, מבחינה ביולוגית זה אומר, שעליה לפתור את הקונפליקטים שסבתא שלה התמודדה עימם. ד' היתה פתוחה לקבל את הרעיונות הללו והסכימה לג'ר את הקונפליקט מייד, גם בגלל שהיא עושה גם עבודת מודעות עם עצמה. אחרי טיפול אחד נעלם הצליאק וד' יכולה לאכול לחם בחופשיות וללא תופעות. למרות זאת אמרה שהיא תשקול אם לאכול לחם מסיבות תזונתיות.
